יחסי האדם והאלוהות וביאור משל הארמון ב"שערי אורה" לרבי יוסף בן אברהם ג'יקטיליה

עבודה שהוגשה לפרופ' אדם אפטרמן בתאריך 6.8.2018


כל מספרי העמודים מכוונים למהדורת יוסף בן שלמה

1. הקדמה


ר"י ג'יקטיליה נולד ב-1248 בקסטיליה שבספרד ונפטר בתחילת המאה ה-14 בפניאפיל. היה ממחברי ספר הזוהר וכתבים קבליים מרכזיים נוספים יחד עם ר' משה די ליאון וחבורות מקובלים.מהתפתחות כתביו ניכר שבתחילת דרכו נצמד למו"נ בהדרכת רבו ר' אברהם אבולעפיה, ובהמשך גיבש תורה משלו. מטרת החיבור הינה להבהיר את יחסי הגומלין בין האדם לאלוהות בספר 'שערי אורה' לר"י ג'יקטיליה, ובאמצעות זאת לפענח את משל הארמון המופיע בשער החמישי בספר.


2. החלוקה בין דרך השכל לדרך היסוד


ר"י ג'יקטיליה מחלק בין דרך השכל לדרך היסוד כבר בספרו המוקדם 'גינת אגוז', באמרו "אין להאשים חכמי האומות עכו"ם בדברם באלו העניינים כי הם לא דברו בהם על דרך היסוד כי אם על דרך השכל, ואפילו אם ירצו לדבר בהם על דרך היסוד לא יוכלו, מאחר שאין התורה מסורה להם." עניין זה יתבאר בסעיף זה ובמשך החיבור כולו.

בחיבור אטען שר"י ג'יקטיליה נשאר נאמן לפילוסופית הרמב"ם, והוסיף עליה ופיתח את הפוטנציאל המיסטי אשר היה הקיים כבר במשנת האחרון. בספרו מורה נבוכים, הרמב"ם מתאר מודל מטאפיזי ניאואריסטוטלי, לצד מודל ניאואפלטוני, בו אנו יכולים רק "להישיר את השכל" אל היות ה' מתוך השלילה משמו את כל המושג בשכל – "ואילו תוארי השלילה הם אלה שראוי להשתמש בהם כדי להדריך את הדעת אל מה שראוי להאמין לגביו יתעלה". הרמב"ם כותב שדרגת שלילת התארים היא שיאו של השכל – "הם מדריכים את הדעת אל מרב מה שייתכן לאדם להשיגו ממנו יתעלה." והרמב"ם נשאר בתשוקה להשיג את אמיתת מציאות ה' ללא יכולת – "השבח למי אשר השכלים - בנסותם להתבונן בו - השגתם הופכת לקוצר השגה ובראותם כיצד מעשיו מתחייבים מרצונו, הופכת ידיעתם לאי-ידיעה; וכאשר מבקשות הלשונות לרוממו בתארים, הופכת כל צחות מליצה לגמגום ואין-אונים." רגע זה הוא הרגע המסטי במשנת הרמב"ם, שלנוכחו הרמב"ם נעצר דום, ואינו מנתח את מה שהשכל מיושר אליו. את אותה נקודה שנשארה כ"נקודה סינגולרית" – משל לתוכן שאינו מפורט, הוויה ללא תארים – יפתח ר"י ג'יקטיליה לכלל משנה סדורה בנוגע ל"עליונים", והוא יקרא לנקודה זו "נקודת היסוד", כפי שכותב בהתייחסותו של למשנה תורה – "ונקודה זו באמת נאחזת בהויה שאין זולתה הויה אמתית, וכמו שתמצא נקודה אמצעית י'סוד ה'יסודות ו'עמוד ה'חכמת... ומאחר שהיא יסוד לכל היסודות, הרי חכמתנו בנויה על יסוד..."

3. "היסוד הסופיסטי" בהגותו של ר"י ג'יקטיליה אודות העליונים ואפשרות הדבקות


אני טוען להיבט דומיננטי במשנתו של ר"י ג'יקטיליה בפיתוח הגותו אודות נקודת היסוד הנ"ל – הדיבור על העליונים, שאקרא לו לצורך העניין "היסוד הסופיסטי". באמרי "יסוד סופיסטי" אני מתכוון לשני ממדים – א. השפה כנוצרת מתוך קונבנציה ובכך קובעת תפיסת עולם ב. האדם ועולמו הם קנה המידה לתפיסת המציאות על ידי השפה. בעוד על הממד הראשון לא ארחיב כאן אלא בקיצור נמרץ, מכיוון שהוא חורג ממטרת החיבור, הרי שאעמוד ביתר פירוט על הממד השני, הנוגע ישירות למערכת היחסים בין האדם והאנושות לאלוהות בשערי אורה.


בנוגע לממד הראשון, אביע דעתי, כי ר"י ג'יקטיליה, מאמץ באופן בסיסי את גישת הרמב"ם בנוגע לאכילה מעץ הדעת, שעיקרה בטענה, כי תוצאות הביאושים של האכילה מהעץ הן תחילת עיסוק האדם במפורסמות – בטוב וברע – במקום רק באמת ובשקר. ר"י ג'יקטיליה בונה מהלך על תפיסת הרמב"ם, בטענתו שההיכרות עם המפורסמות אפשרה לאדם, כעצת הנחש, להיות "כאלהים יודעי טוב ורע", דהיינו – להכיר את מושגי הטוב והרע שבאלוהות, דווקא מתוך התעשרות השפה במושגים של טוב ורע שבתחתונים.

בנוגע לממד השני, בספרו 'שערי אורה', כותב ר"י ג'יקטיליה – "והוא שיש לך לדעת כי במרכבה העליונה מסודרים סביב ע' שרים והם כלולים, ליודעין הסודות, בסוד הצורה הנקראת אד"ם. וכשהן כולן מקובצים בשבעים כתריהן, כולם כאחד נקראים אד"ם. וכולם עיניהם צפויות לשם יהו"ה יתברך לתת להם כח ומזון וקיום ופרנסה במה שיתקיימו ויוכלו כל אחד מהם לפרנס אומה שלו."


4. יחסי הגומלין בין האדם לאלוהות בשערי אורה


ניתן להצביע על התאמה חד חד ערכית בין "סוד הצורה הנקראת אד"ם" לבין האדם הפרטיקולרי. ניווכח בעניין זה ונוסיף חכמה, על פי דברי ר"י ג'יקטיליה בהשגותיו על מו"נ – "הנה כבר נתבאר לבעלי הקבלה כי שם אדם הוא סוד פנימי, והיות האדם נקרא אדם באמת, בהיות בצורת מלבוש יו"ד ה"א וא"ו ה"א, שזהו סוד אדם... כי אדם הוא מונח תחילה על יסוד עליון, פנימי, הוא סוד צורת השכל, בסוד מה אד"ם, באמרו "יהו"ה מה אדם ותדעהו", כי בסוד פסוק זה הודיע היאך ידיעת השם יתברך נדבקת באדם."


אם כן, מהות האדם הוא ידעת השם (על שלוחותיו וכינוייו) בעזרת השכל וההדבקות בו. את דרך השכל, כבר ביארתי ששאל ר"י ג'יקטיליה מהרמב"ם, אך ר"י ג'יקטיליה פיתח תורת דבקות שלא קיימת במשנת הרמב"ם, אשר נשענת על דרך היסוד, ששאל את הישרת השכל אליה מהרמב"ם – "ומה שאמר השם יתברך את י"י אלהיך תירא ואותו תעבוד ובשמו תשבע ואומר: אותו תעבוד ובו תדבק, ואומר אתם הדבקים בי"י אלהיכם וגו'. דע והאמן כי יש עניין בסוד צורת טהרת האיברים, שאפשר לאדם להידבק בשכינה אם היא אש אוכלת, היא האש שבא מתעדנים ומתפנקים הדבקים בה בנשמה הטהורה הנקראת נר י"י..."


ר"י ג'יקטיליה טוען שמתוך אש הנשמה, הכושר להאמין אחרי ידיעה כנ"ל בהישרת השכל, אפשר להדבק בה' באופן המתואם לצורת האיברים. הדבר מתקשר ישירות לדרישת ר"י ג'יקטיליה בהקדמה לספר, להיות מרכבה לשכינה בעזרת טהרת האיברים – "ולפי שי"י יתברך רצה לזכותינו, ברא גוף האדם כמה איברים נסתרים ונגלים בדמיון סימן למעשה המרכבה. ואילו יזכה אדם לטהר אבר מאיבריו , יהיה אותו אבר יהיה אותו אבר כדמיון כיסא לאותו דבר עליון הפנימי הנקרא בשם זה, אם עין עין, אם יד יד, וכן כל השאר." – הנשמה, כגחלת הקשורה בשלהבת השכינה, בעזרת הישרת השכל לנקודת היסוד, והאיברים, באשר הם פוטנציאליים להיות מרכבה לשכינה בעזרת קיום המצוות בהם, מהווים "דמיון סימן" לעליונים. ר"י ג'יקטיליה מדגיש שאין שום יחס צורני בין איברי האדם לאיברי הקב"ה, ממש כפי שאין שום יחס צורני בין השם "ראובן" למסומן בו – מי שנקרא כך, וכך הוא נאמן לשיטת הרמב"ם בעניין היות הדיבור בתארי האל שיתוף השם גמור. האיברים כפוטנציאל להוות מרכבה לשכינה, הם מצד אחד סימנים לתוכנו של הקב"ה, ומצד שני, רק דמיון, שהרי אנו משיגים בו רק "נקודה סינגולרית" ולא צורת איברים. הדבר יוצר את הסתירה הבלתי נמנעת בכל דיבור פילוסופי, אודות האלוהים הטרנסנדנטי המתקשר אימננטית לעולם – סתירה הנשארת בגדר סוד, שקיומו האונטי גלוי בחוויה המיסטית.


את פרקטיקת המצוות בכוונה בשם תיאר כבר הרמב"ם ללא בחינת הדבקות. ר"י ג'יקטיליה פיתח תורת דבקות גב כך, מתוך קיום מערכת יחסים ענפה עם מרחב אלהי אורגני על ידי כוונות והזכרות שמות וכינויי ה' מתאימים למצוות האיברים בעשייתן. כך, בראיית מודל האלוהות כאורגנית בתוך נקודת היסוד, בולט הממד הראשון הנ"ל של היסוד הסופיסטי.


5. הקדמה לפירוש משל הארמון – התפיסה הריה"לית במשנתו של ר"י ג'יקטיליה


משל הארמון שבשער החמישי ב'שערי אורה' מציג מודל להשפעת השפע האלוהי לאנושות. דרך כך המשל פותח פתח לבאר את ענייני השמות השונים. יש לזכור, כי ההקבלה בין העליונים לתחתונים האמורה לעיל תקפה לגבי המציאות כולה, בהיותה פוטנציאל ועזר להדבקות בשכינה, וכך כותב ר"י ג'יקטיליה בהשגותיו על מו"נ – "קודם שנברא העולם היה הוא ושמו בלבד. אבל אחר שנתחדש העולם נתחדשו לו ית' כינויים רבים, וכל כינוי מעיד על פעולה ידועה. ואין כינוי בלי פעולה, כמו שלא תאמר אב אם אין שם בן, וכמו שלא תאמר אדון אם אין שם עבד, כך לא תאמר כינוי בלי הדבר שעליו נקרא.", וכמו כן "כל מה שקראוהו הנביאים בשמות התוארים, ורבו המאמרים בו, חלילה מהיות נופלים עליו ית'... אמנם קראוהו הנביאים באלו הלשונות ובשמות התארים כדי להקריבו ית' לדעתינו וכדי שנשיגהו באותן הדרכים שהן דרכי התואר מאחר שאין כח בנו להשיג המושכלות זולתי ע"י החומר..."


בסעיף הבא אטען שהמשל מתאר בממד הזמן מצבי קיום שונים של ישראל והאומות מול הקב"ה, ממצבי השיא כמו של כניסת כהן גדול לקודש הקודשים ביום הכיפורים ועד מצב השפל של גלות ישראל באומות. כהכנה לך, בסעיף זה אעמוד על הממד האונטי של ישראל והאומות, העומד בבסיס תפיסת ר"י ג'יקטיליה במשל זה. אטען שר"י ג'יקטיליה מאמץ תפיסה ריה"לית של ישראל כעם סגולה, העומד בין האומות "כלב באיברים". ממד אונטי זה קריטי לפענוח משל הארמון, הן מצד הבנת תיאורו את התחתונים והן מצד הבנת תיאורו את ההקבלה של העליונים אל אלו.


להבנת ריה"ל, עם ישראל מצוי בדרגה אונטית נעלית מהגויים מתוך גרעין אלוהי המצוי בכל אחד מבני העם, העובר בירושה, ואשר מאפשר לו קרבה אינטנסיבית לה'. הוא אף המשיל את נוכחות ה' בתוך עם ישראל כנוכחות מלך המצוי בעם ברוב פאר המורגשת לכל בהשגחתו עליהם ובנתינת תורתו בסיני. לדידו, עם ישראל, בזכות סגולותיו אלו, הוא נשמת ההוויה, והרוח החיה, המחיה את האנושות כולה "כלב באיברים" כנ"ל.

במושגיו של ר"י ג'יקטיליה, ברעיונותיו אלו של ריה"ל, מצביע ריה"ל על דרך קבלת ההתגלות האלוהית – רעיון קבלת תורה ומצוות – המאפשרת להבין את "דרך היסוד". יתירה מכך, לכל אורך ספרו 'שערי אורה', ובעיקר בדברו במשל הארמון, אי אפשר להתעלם מכך, שבבסיס שיטתו של ר"י ג'יקטיליה עומדות הבנות אלו ששאל מריה"ל, אודות מעמד ישראל ביחס לאומות, המאפשר לישראל לבוא במגע עם שם יהוה, לעומת הגויים, שזוכים להשפעת החיות האלוהית רק בעקיפין דרך הכינויים והשמות המשניים. במשל הארמון ישראל מיוצגים בשכינה עצמה לפני הקב"ה (בסעיף הבא אבהיר את משמעות הייצוג), ויכולים לקרוע הדין בכל ימות השנה, ואילו הגוים יכולים לזכות לשנות את גורלם רק בראש השנה, ובשאר ימות השנה קצבת השפע האלוהי מוקצב להם דרך שבעים שריהם – מלאכים הניזונים משפע השכינה. ישראל, כלב הפועם, מקבילים לשם יהוה וכל שמותיו המשניים (כמו אל, אלהים, שדי, וכו') ודרכם עיקר דבקותם בה', ואילו האומות מקבילות לכינויים ומקבלים דרכם ודרך השמות המשניים את השפע. תיאור יחס זה בין הקב"ה, ישראל והגויים, מייצב היטב את ר"י ג'יקטיליה בתוך בית מדרשו של ריה"ל.


6. משל הארמון - מערכת הגומלין בין התחתונים והעליונים בשמות וכינויים


משל הארמון מספר על מלך המסמל את הקב"ה, וכי יש דרגות קרבה של אנשים אליו. ישנם שרים העומדים בארמון, אשר מסמלים את שרי אומות העולם – מלאכים שהינם צינורות שפע המגיע להם מהשכינה, בני משפחת המלך, והמלכה, המסמלת את השכינה. המשל מתקדם בסדר מצבי עניינים עולה, מבחינת האינטימיות של המלך לזולתו, מהמצב בו המלך מצוי עם כל בני ביתו והשרים, דרך שהייתו בחופשיות יתירה ופשיטת מקצת בגדיו עם בני ביתו בלבד, ועד פשיטת כל מלבושיו בהתייחדותו עם המלכה.


כהקדמה למשל הארמון ר"י ג'יקטיליה מרמז בעזרת טכניקת סמיכות עניינים, כי מבחינת התחתונים, מצב השיא המתואר במשל, כמקרה בוחן לקרבה אינטנסיבית כזו לה' – של ההתייחדות עם המלכה בפשיטת המלבושים, הוא הזכרת שם יהוה בפה ממש הנעשית על ידי הכהן הגדול בכניסתו לקודש הקודשים שבמקדש ביום הכיפורים. הוא כותב – "התבונן ודע כי השם הגדול והנכבד והנורא, שהוא יהו"ה יתברך... יש לך להבין כמה אתה צריך להתבונן ולהיזהר בעת שאתה מזכירו... וכל זה שלא במקדש, אבל כהן גדול היה מזכירו בבית-המקדש ואז היו כל צבאות עולם שמחים ומקבלים שפע לפי שהיה מסדר הצינורות ומריק ברכה לכל בני העולם. ואחר שהודענוך כל אלו העיקרים... [וממשיך במשל הארמון]" – מדובר על גילוי השם המקביל לפשיטת הבגדים וחדירה לתחתונים. זו גם המגמה המוזכרת בעמ' 207 המלמדת על השיבה לירושלים עד פשיטת הבגדים. לעומת זאת מצב השפל המתואר הוא המגמה ההפוכה, הגלות – מצב ארצי הרחוק מגילוי השם קולקטיבי במקדש – מצב חציצה של גוים במרחב האינטימי, המתוארת בעמ' 206-207 על ידי תיאורי פשיטת הבגדים ולבושם משיר השירים.

מצב עמידת המלך עם בני ביתו הוא משל לקרבת שלושת הרגלים, שם הוא "מסיר קצת הכינויין שהם מלבושיו" והנימוק לפחיתות המעלה הוא "לפי שאין כל ההמון ראויים להגיע לאמיתתו של שם יהו"ה, ואינם יכולים לדעת תכלית עצומו." אך הוא ממהר לסייג כי לצדיקים יש אפשרות קרבה בכל עת "אבל כשהשם יתברך מתייחד עם הצדיקים והחסידים, אבות העולם והאיתנים, אז הוא מסיר ממנו כל הכינויין, ונשגב יהו"ה לבדו, ונמצא שם יהו"ה יתברך עומד עם ישראל כמלך שפשט מלבושיו ומתייחד עם אשתו."

השכינה אם כן, היא אותה הוויה מיסטית, האש הנ"ל, שהכהן הגדול חווה בשיא הזכרת השם במצווה הלאומית במקדש, וכל ישראל, הדבקים בשמות ה' במצוות האיברים, בכל דרגותיהם, והגויים ניזונים מכך. על כן היא זו שמייצגת את ישראל לפני הקב"ה, וגולה עמם. אין זה אלא המשך המסורת הליטרלית-מיסטית של הפסוק משמות –


"ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם".

ביבליוגרפיה

ר"י גי'קטיליה, יוסף, גינת אגוז

ר"י ג'יקטיליה, יוסף, השגות על מורה נבוכים

ר"י ג'יקטיליה, יוסף, שערי אורה

הלוי, יהודה, ספר הכוזרי, תרגום יהודה אבן תיבון

הבשורה על פי יוחנן

ויילר, משה חיים, עיונים בטרמינולוגיה הקבלית של ר' יוסף ג'יקטיליה ויחסו לרמב"ם,Hebrew Union College Annual, כרך 37, עמ' י"ג-מ"ד, 1966

יוסף, דן, מבוא לתולדות תורת הסוד העברית, כרך י', ירושלים, מרכז זלמן שזר, תשע"ד

לקסיקון לתרבות ישראל, מט"ח

פרידריך, וילהלם ניטשה, על האמת והשקר במובן החוץ מוסרי, בתוך: דיונוסוס ואפולו, בתרגום יעקב גולומב, עמ' 53-68, 1990

רמב"ם, מורה נבוכים

רמב"ם, משנה תורה