על הפעלת חשמל בשבת - למה היא מותרת הלכה למעשה

א. הקדמה


פעם, כשהגעתי בפעמים הראשונות להתפלל בבית כנסת קונסרבטיבי, נפגשתי עם תופעה חדשה שגרמה לי להרגיש לא בנוח. ראיתי אנשים, המכריזים על עצמם כשומרי הלכה, כן, הלכה שמתקדמת עם הזמן, אבל לפחות במרחב הציבורי – מכריזים על עצמם כמקפידים לא לעבור על ההלכה, לפחות זו הפורמלית ביותר המקבלת את הגמרא כאוטוריטה פסיקתית, והנה בשבת, מתחילים להדליק ולכבות מפסקים, מוציאים תקעים מהחשמל, מחברים מכשירים... האמת, הדבר גרם לי לגיחוך קל.


אבל לא עצרתי בגיחוך וברתיעה, ופניתי לרב הקהילה, ושאלתי אותו על פשר הדבר. הרב כיבד מאוד את שאלתי, ואמר שלדעתו, אי אפשר לאסור ממקורות ההלכה עצמם הפעלה של חשמל בשבת. הוא הוסיף סיפור גניאולוגי על השתלשלות האיסור. בסיפורו הוא טען, שתחילת השימוש ההמוני בחשמל התחילה בתחילת המאה ה-19, יחד עם האמנציפציה באירופה. היהודים האשכנזים התחלקו אז לשני זרמים עיקריים - הרפורמים והאורתודוקסים. בעוד הרפורמים קבלו את הנחות ביקורת המקרא, ושאפו לשלב את היהדות עם החיים המודרניים האוניברסליים, האורתודוקסים כתגובת נגד החלו בסגירת החומות של היהדות ביתר, סגירת חומות אשר אחת מסיסמאותיה הייתה "חדש אסור מן התורה" (סיסמא אשר נטבעה על ידי החת"ם סופר, על פי הדיון בתבואה קודם הנפת העומר בגמרא קידושין, דף ל"ח, עמוד ב'). כחלק ממגמה זו של האורתודוקסיה שרק נולדה, החל מאבק הלכתי בשימוש בחשמל בשבת, שהיה סמל להתחדשות הטכנולוגית המודרנית, ואיים על אופי מנוחת השבת.


פתאום חשבתי, כן, אני מכיר רבנים שאוסרים ומחמירים יותר ממה שכתוב בגמרא, זיכרונות מימי לימודיי בבית הספר צייטלין עלו במחשבתי - הדיונים עם חברי המסורתיים שלא הבינו מה ההיגיון לאסור חשמל בשבת. "זה לא דומה לאש.", הם אמרו. אני השבתי להם אז, שנסגר מעגל וזה בניה, אבל לא ידעתי על מה אני בדיוק מסתמך מלבד דברי רבותיי. נזכרתי גם בדברים שקראתי בבלוג Tshuvot של "הנראה לכאורה" בדבר היתר הפעלת חשמל בשבת, דברים שחשבתי אותם לדעת יחיד. החלטתי שהפעם אני יוצא לבירור אחר האיסור התמוה.

חקרתי את האיסור. היה ברור לי שמהתנ"ך עד השולחן ערוך לא אוכל למצוא זכר לאיסור הפעלת חשמל בשבת, שהרי השימוש בחשמל החל רק כ-300 שנה אחרי כתיבת השולחן ערוך. עיינתי במקורות ההלכה המפורסמים באינטרנט, והדיינתי עם רבנים בנושא. לאט לאט פרסמתי את השיקולים שלי להיתר בדף הפייסבוק "ביני ובין ביני ישראל אות היא לעולם", ושיתפתי את הדף בקבוצות הדנות בהלכה בפייסבוק. ראיתי שהטיעונים נגד הטיעונים שהעליתי תמיד כושלים, או שאנשים מודים לי, שמדובר רק ב"רוח השבת" ואף רבנים אורתודוקסים היום אומרים כן (אמנם בלי "רק" אלא כאיסור ממשי של עובדין דחול). מכיוון שאני מאמין, שאת רוח השבת לא קובעים הדתיים, אלא עם ישראל כולו, ואף כל יחיד ממנו, הגעתי למסקנה אישית, שהדבר מותר, כמו פסיקתם של רבנים קונסרבטיביים רבים. בכלל אני מאמין, כדברי הרב הקונסרסטיבי זלמן שכטר, הרב אברהם יהושע השל ומרטין בובר, שעל כל יהודי חובה להכריע מהי היהדות, ובעיקר - מהי רוח היהדות, והשאלה היא שאלה פתוחה.


כיום אני משתמש בחשמל בשבת. זה חלק ממה שמוציא אותי מהחברה הדתית האורתודוקסית. כי החברה הדתית מאמינה באתוס של ההלכה ולא רק בלוגיקה שלה. היא מכבדת מנהגים גם שאינם בגדר חובה, לפעמים בחירוף נפש. אולי אפשר לראות בכתיבה הלכתית זאת, חלק מהלכה יהודית חילונית, מלבד הלכה קונסרבטיבית. אולי זה היינו אך.


בדבריי כאן לא ימצא הקורא חידוש גדול, והרוב נאמר לפני. על כן זו גם איננה כתיבה הלכתית במובן הרגיל של כתיבה הלכתית. לא נצרכתי לנבור עמוק עמוק במקורות ההלכה, כשם שאני עושה כשאני לומד לימוד "אליבא דהלכתא לאסוקי שמעתתא", דהיינו, לימוד ממקורות התנ"ך, המשנה, הגמרא, הראשונים, האחרונים ואחרוני האחרונים (אם כי התעסקתי בטיעונים הקונקרטים, שהעלו רבנים במאתיים השנים האחרונות). הסיבה לכך היא, שההודאה מונחת על השולחן מפי אחרוני האחרונים. רבנים רבים ותלמידי חכמים רבים היום אומרים בפירוש, שאין בהכרח דרך לאסור חשמל בשבת באופן הלכתי-פורמלי, ואם כן, אז זה משום איסור שבות של עובדין דחול - דהיינו מעשה חולין שאינו תואם לרוח השבת או למהות השבת.


אביא לדוגמא את דברי מורי הרב יובל שרלו שכתב לי בעניין -

באופן עקרוני, ישנה מערכת מורכבת של פסיקת הלכה, ולגיטימיות הבירור הפרטי בהלכה. איני חולק על הטיעון שניתן היה לפסוק אחרת בעניין חשמל, אבל משעה שכל רבני ישראל, במובן המלא של המילה "כל", פסקו שחשמל אסור בשבת - הוא אסור.

ובכן, יש לזכור שאף פעם בהיסטוריה לא קרה שרוב עם ישראל שמרו לא להפעיל חשמל בשבת. בזמן קבלת האיסור על ידי הציבור האורתודוקסי היה חילון ותהליכי רפורמה אדירים בעם ישראל, וזו שאלה רלוונטית, מה כוחה של קבלת הרבנים האורתודוקסים הלכה מסוימת, כאשר הם אינם מייצגים בהכרח את רוב עם ישראל.


פעם אחרת אחר כך שאלתי אותו -

רציתי לשאול מה לדעת הרב ההבדל בין מצבים בהם אומרים "לא תגורו מפני איש" שלכאורה מחייב כל דיין לפסוק בשיקול דעת אישי למצבים בהם אנו אומרים "קבלת האומה" (או "קבלת הרבנים")? שלכאורה מחייב לקבל מנהג גם כשאתה חושב שהוא טעות.
לדוגמא- ברור שאם היום אף רב לא מתחשב בדעות רבנים אחרים אז היתה התפלגות כלשהי בנוגע לשאלה "האם מותר להפעיל חשמל בשבת?"
מצד שני "קבלת הרבנים האורתודוקסים" אומרת שזה אסור.
אבל יש "לא תגורו מפני איש"..
ומה המסר של "קרבן העלם דבר" לעניין השאלה הזו? לכאורה המסר של קרבן העלם דבר אומר שהעדה והנשיא מועדים לטעות ועליהם לתקן את מה שהתקבל באומה בטעות. ואיך זה יתאפשר אם כל דיין יגור מרעהו? לכאורה חידוש התפלגות הדעות על נושא שכבר מוסכם על כולם זה שלב הכרחי בדרך להבנה שטעינו.

הרב שרלו ענה לי -

זו אכן שאלה קשה מאוד.
עסקתי בה הרבה בעת ההתנתקות.
ראה לדוגמה http://shut.moreshet.co.il/shut2.asp?id=59188
לכאורה החלוקה היא פשוטה: לא תגורו מפני איש זה בשלב הבעת הדעות, ואתה חייב לומר את מה שאתה מאמין בו וכדו'.
לעומת זאת, יש מוסדות הכרעה. מוסדות הכרעה של בתי הדין; מוסדות הכרעה של קבלת האומה וכדו'.
כמובן שהחלוקה הזו לא תמיד חלקה, אבל זה הכיוון.
השאלה שאתה שואל על פר העלם דבר של ציבור היא שאלה מצוינת – שכן לכאורה לא ברור מהו התהליך שמביא בית דין להבאת קרבן כזה: האם רק כשהוא השתכנע שהוא טעה ? האם כאשר יש מתקפה מבחוץ, ואם כן אנו רואים כי גם לאחר הכרעה יש מקום ל"לא תגורו" ?

בכל מקרה, ראיתי לנכון לכתוב את ההלכה כשלעצמה, שהיא מעבר ל"כי כך רבנים החליטו". אני חושב, שזה חיוני עבור אנשים, המעוניינים לשמור שבת, ומעוניינים בחוק מסורתי שיסדיר להם את מנהגי השבת שלהם, אך לא רואים ערך של שבתון בשביתה מהפעלת חשמל בשבת, ואולי הפעלת החשמל, אף יכולה לקרבם לרוחניות כלשהי (נגיד, למידה באינטרנט) או עונג שבת. ברצוני להראות כיצד אפשר לאדם שמאמין בערכי השבת שלו כקשורים בנוחות ועונג כחלק מזמן מנוחה ממחזור של חול ועבודה למצוא את מקומו, על פי דרכה של תורה, במקום להסתיר נתיבים בהלכה מתוך רצון לשמור על צויון השבת של קבוצה אורתודוקסית מצומצמת.


אעבור כעת על הטעמים, שמתוכם ניסו לאסור שימוש בחשמל בשבת -


ב. מלאכת מבעיר


הראי"ה קוק טען שאסור להדליק חשמל, מכיוון שזהו כמו הדלקת אש. הוא טען שמאפייני האש המרכזיים הם אור וחום, והרי הם קיימים בהפעלת זרם חשמלי.


אני שואל מנגד - האם אכן דין הפעלת חשמל בשבת הוא כמו דין הבערת אש? מה מבער החשמל? אני טוען כי "הבערה" בעברית מחייבת כיליון. אם נורה זורחת, ואיננה מכלה דבר היא אמנם יכולה להחשב הלכתית כאש מאירה ומחממת, אך הפעלתה לא כרוכה בהבערת אש. זו פשוט הפעלת אש ולא הבערה, וממילא לא עוברים על מלאכת מבעיר בהפעלה זו. האיסור הוא "להבעיר אש" ואין איסור, מצד מלאכת מבעיר, לגרום לאש להופיע. כמו במקרא גם גם במשנה האיסור הוא "המבעיר" (משנה, שבת, ז', ב'). כך אנו רואים גם את הכתיבה של הרמב"ם בהלכות שבת פרק י"ב הלכה א' על האיסור של חימום מתכת בשבת, כקשורה דווקא להטבלת המתכת במים ואידוים לאחר החימום, ולא שיש איסור בחימום המתכת עצמו (ראה לדוגמא כאן).


כתב לי אדם שלשון הבערה הוא לשון הצתת אש ולאו דווקא חובה שתהיה בהצתה כיליון. בתשובה לכך אני מציע לשואלים כך קודם כל לעשות חיפוש בקונקורדנציה על שורש ב.ע.ר ולראות את ההקשרים שתמיד כרוכים בכיליון, כמו - "ובערת הרע מקרבך" (דברים י"ז, ז'). פסוק מיוחד הוא "כִּ֤י יַבְעֶר־אִישׁ֙ שָׂדֶ֣ה אוֹ־כֶ֔רֶם וְשִׁלַּח֙ אֶת־בְּעִירֹ֔ה וּבִעֵ֖ר בִּשְׂדֵ֣ה אַחֵ֑ר מֵיטַ֥ב שָׂדֵ֛הוּ וּמֵיטַ֥ב כַּרְמ֖וֹ יְשַׁלֵּֽם׃" (שמות, כ"ג, ד') בפסוק זה ברור שאין מדובר באש אלא בכיליון, אשר נעשה על ידי בהמה בלבד, שהרי אם הפסוק היה מדבר על הצתה, הרי שהפסוק הבא היה מיותר "כִּֽי־תֵצֵ֨א אֵ֜שׁ וּמָצְאָ֤ה קֹצִים֙ וְנֶאֱכַ֣ל גָּדִ֔ישׁ א֥וֹ הַקָּמָ֖ה א֣וֹ הַשָּׂדֶ֑ה שַׁלֵּ֣ם יְשַׁלֵּ֔ם הַמַּבְעִ֖ר אֶת־הַבְּעֵרָֽה׃" (שם, שם, ה'). יש לציין, שהאש אינה המושא של ההבערה. לא מבערים את האש. ההיפך, מלבים את האש. מה שמובער זה העצים או חומר הדלק. "לבער אש" זה "לבער על ידי אש" כמו ש"להכות אגרוף" זה "להכות על ידי אגרוף".

מה מבוער, כשאני מפעיל את הפלאפון שלי? לפי בירורי, גם תחנות הכח של חברת החשמל לא משנות את ההספק שלהן לפי הצריכה של כל אדם, אלא לפי חשבון כללי שמתעדכן כל כמה זמן. זה דומה לכך שלכולי עלמא מותר לשתות מים מקולר בשבת, למרות שכל כמה זמן הקולר בודק, אם צריך לקרר עוד מים.


האם זה משנה מבחינה הלכתית (נגיד, הלכות שבת) מה קורה ברמת ההולכה של האלקטרונים? לשם כך אבהיר, שמה שחשוב מבחינה הלכתית הוא רק מה שנראה לעין. לפני שנים רבות היה אדם ושמו גלילאו גלילי. הוא טען בתוקף שכדור הארץ מסתובב סביב השמש. הכנסייה העמידה אותו לדין בטענה שזה לא יתכן, שהרי נאמר בכתבי הקודש "שמש בגבעון דום" (יהושע, י', י"ב), ומכאן שהשמש היא זו שמסתובבת סביב הארץ ולא ההיפך. גלילאו טען שצריך להבין אחרת. כתבי הקודש מדברים על מבט אנושי יומיומי, ואילו המדע מנסה לבנות מודלים פיזיקליים מדוייקים, שיסבירו את התצפיות. אנחנו עדיין עם גלילאו. המבט התורני עדיין מסתכל בעין אנושית ולא בעין המדע. הולכת אלקטרונים אינה משנה בגרוש להלכה (אם כי יש לדון על תוצאותיה הנראות לעין). כך לדוגמא, מותר לנו לשטוף פרות וירקות בשבת, למרות שבשבת אסור להרוג, ואילו בשטיפה חיידקים ואמבות מתים. זה לא משנה לעניין ההלכה. אפשר לראות גם כאן, בתשובת הרב שלמה אבינר אודות הריגת כנימות, שדברים הסמויים מן העין וגלויים רק במכשירים מדעיים לא נחשבים בהלכות שבת.

ג. מלאכת בונה

הרב ישעיהו קרליץ, "החזון איש" הורה לאסור הפעלת חשמל בשבת, כי לדעתו בהפעלת חשמל, יש מלאכה של בונה ומכה בפטיש. מהי מלאכת בונה? הדוגמה שמביאה הגמרא היא בניית המשכן כפי שמתוארת במקרא - "[הבונה א.ג.] כל שהוא למאי חזיא? א"ר ירמיה שכן עני חופר גומא להצניע בה פרוטותיו, דכוותה גבי משכן [שכמו שהיה במשכן], שכן תופרי יריעות חופרין גומא להצניע בה מחטיהן." (מסכת שבת, דף ק"ב, עמוד ב'). מדובר בביצוע פעולות שהם בונות , מחברות ומרכיבות דבר מחדש כמו שהיה במשכן. החזון איש, טוען שמכיוון שהפעלת המכשיר החשמלי הופכת אותו ממצב של "מוות לחיים", ההפעלה בעצם "בונה" אותו. אמנם לא נראה שיש כל כך היגיון בדמיון לפעולה שנעשתה במשכן.


גם הדימיון למלאכת "מכה בפטיש", המהווה את הפעולה האחרונה לגמר מלאכה, רחוקה מאוד מהמציאות בנידון הזה, שמדובר בהפעלת מכשיר, שכבר היה קיים. ניתן לשאול אם סגירת דלת הבית היא מלאכת בונה, כי מתקנת את הבית להיות אטום למכסה מרוח וגשם, וברור שלא. ואכן לא מעט מחכמי ישראל חלקו על הרב קרליץ בחידוש טעמו לאסור.


ד. מוליד ריח


חכמים גזרו איסור שנקראת "מוליד" שאסור להוליד דבר חדש, משום שזה נראה כמו מלאכה, ומכאן הדימיון לחשמל - עד שלא הפעלנו את המכשיר החשמלי, זרם החשמל לא נע בו, ולכאורה במעשה ההפעלה, אנחנו גרמנו לחשמל לזרום, דבר שלא היה קיים לפני השבת. כך סבר יצחק שמעלקיש, בשו"ת בית יצחק. הבעיה היא שגם כאן הדימיון הוא מעט רחוק. מלבד שאין האלקטרונים מוחשיים, כפי שכתבתי בעניין דין מבעיר, אין כאן הולדה של חשמל, הפוטנציאל שהאלקטרונים ינועו במכשיר קיים מאז ומתמיד. הדבר יותר דומה לפתיחת ברז מים. ולכן נראה לדחות טעם זה כפי שדחו כמה פוסקים (כגון הרב שלום משאש והרב עוזיאל שהתירו שימוש בחשמל ביו"ט).


מבחינת הפעולה שנולדה מהחשמל - האם יש הבדל מבחינת הדמיון לאיסור "מוליד ריח" (איסור לתת ריח בבגד), בין מי שמפעיל נורה חשמלית לבין מי שמכוון אור על משטח מסוים על ידי הסטת ראי שיחזיר אליו את קרני האור? ומה ההבדל בין הפעולה שנוצרת במאוורר לסיבוב ידני של הכנפיים? גם המשנה המדבר על איסור המצאת אוּר [עם שורוק ב-ו'] (ביצה, ד', ז') מחייבת להבין, שהבעיה היא בשלהבת בעלת עובי, הנולדת כבריאה חדשה ממש, שהרי לפי משנה זו עצמה, אין בעיה בשימת המים בשמש שתעשה בהן ניצוצות, אלא בהדלקת נעורת על ידי ריכוז החום שבהם מתוך צנצנת.



ה. עובדין דחול


כעת אנחנו עוברים לטעם האחרון לאסור, והוא "עובדין דחול", שמשמעותו עשיית מעשה כביום חול. מדובר על ביצוע פעולות שאינן אסורות בשבת משום ל"ט אבות מלאכה שנעשו במשכן, אלא משום דבר הפוגע במנוחה וברוח השבת, כמו סחיבה של שקי תבואה באופן מסוים או למדוד משקל של אוכל. חכמים אסרו התנהגויות מסוימות שנראות כזלזול באווירת השבת שצריכה להיות מובדלת ומיוחדת.


השאלה העולה היא כיצד מגדירים מעשה חול ו"מעשה שבתי"? כלומר גם ביום חול אני אוכל, הולך, מנקה ושאר פעולות, אז האם הן יהיו אסורות בשבת ויו"ט משום "עובדין דחול"? יש לדון כאן בעקרון אחד מטא-הלכתי בנוגע לשימוש בחשמל בשבת והוא עניין אווירת השבת. מהותה של השבת היא קדושתה מימי החול, השבת צריכה להיות שונה, מיוחדת עם אווירה של מנוחה. אם תשתנה המדיניות וחשמל יותר לרבים, השבת שלנו תיראה אחרת לחלוטין, היא תיראה כמעט כמו יום חול. כולם יהיו ברשתות החברתיות, מכוניות חשמליות ייסעו, מפעלים יוכלו לעבוד, סטודנטים יקלידו את עבודותיהם במחשב, רבים יהיו שקועים בטלפונים שלהם כמו ימות החול, והשבת תאבד מהייחוד שלה. אז נכון שפורמלית, אין בשימוש בחשמל שום איסור הלכתי טהור, אבל במהות השימוש בחשמל עלול לפגום משמעותית באווירת השבת.


אלא שכאן יש להבין, שהרי בפועל אווירת השבת היא אחרת לגמרי כבר כיום. גם דתיים אורתודוקסים צורכים חשמל בשבת. דתיים אותודוקסים מפעילים פלטות ותנורים חשמליים, אורות שנדלקים ונכבים. במובן הזה, השבת שלנו לא נראית דומה לשבת של חז"ל ובוודאי לא לזו של התורה בתקופת כתיבתה. הרב משה פיינשטיין, שהיה מגדולי פוסקי ההלכה בארה"ב אסר להשתמש בשעון שבת בדיוק מהטעם של זלזול באווירת השבת. הוא טען ששעון חשמל הוא כמו אמירה לגוי לבצע מלאכה. לכאורה אפשר לומר לגוי לעשות את כל המלאכות, ואז השבת תיראה כמו יום חול, ולכן הרב פיינשטיין התנגד לכך. בפועל, עם ישראל החליט אחרת ומשתמש בשעון שבת, וכך מפעיל ומכבה מכשירים חשמליים כפי רצונו. בסופו של דבר, מה שיקבע בימינו, אם פעולה כהפעלת חשמל תהיה מעשה חולין הוא השימוש בה - ללמידה באינטרנט ועונג שבת, או ליצירה בתחומי חולין ועיסוק במדיה, המרחיקה בקשת הטוב והישר. ברור שתכנון משבת לחול באמצעות מחשב ואינטרנט, הוא אסור, מצד איסור תכנון משבת לחול שהוא איסור בפני עצמו לתכנן עניין, שאסור בשבת ובכלל זה עבודה למען שכר.


הרב מיכאל אברהם אמר לי, כי בסופו של דבר איסורי "שבות" ועניין "עובדין דחול" המסתעף ממנו, הם עניינים הקשורים בצוויון השבת. אני לא מאמין, שבנוגע לרוח השבת יש לרבנים אוטוריטה, ועל כגון זה, דהיינו, על ענייני "רוח היהדות", אמר הרב זלמן שכטר הקונסרבטיבי שאין "יהדות" אלא "יהדויות", שמספרן כמספר היהודים. רוח השבת בסופו של דבר תקבע על ידי כל קהילה לעצמה וכל אדם לעצמו.


אציין במאמר מוסגר, שגם כתיבה במחשב איננה נחשת כתיבה כי אינה נשמרת ואין איסור לכתוב באור. בעניין השמירה האלקטרונית, שוב, כאמור, אין ההלכה מתחשבת בדברים, שאינם נכרים לעין לא מזוינת. בעניין הפעלת מוזיקה אלקטורנית, גם נראה לי מותר, במידה ומדובר בלחיצה אחת, ולא ביצירת מוזיקה חדשה על ידי הקלדות.


ו. סיכום


בפוסט זה ניסיתי להראות, שאין איסור הלכתי פורמלי בהפעלת חשמל בשבת. אני חושב, שברוח הרב זלמן שכטר, ראוי לציין את סיום הפוסט - אין "יהדות" אלא יהדויות, ואתה הינך זה שתקבע את תוכן השבת שלך גם בתוך המסגרת ההלכתית. אתה זה שתיצוק התוכן שלך לזכור את יום השביעי ולקדשו. אני חושב, שזו משימה ישראלית ממעלה ראשונה.