על הפרדת דת ומדינה

יש כאלו שהפרדת דת ומדינה היא עניין מאוד רלוונטי עבורם (ואף מתלבטים בנוגע לכך בהצבעתם לבחירות). בעניין רבנות ראשית הייתי אומר, כי חשוב שתהיה רבנות ראשית לישראל, הפרדת דת ומדינה היא חלום יפה, אבל לדעתי היא חלום של אינדיבידואליסטיים מבחינה דתית או לחלופין חילונים המעוניינים פשוט להחליש את כח הדת. אני כזה, חי כאינדיבידאוליסט, ככזה, אינני מרגיש צורך ברבנות שתורה לי ותכפה עלי כיצד לקיים בחיי האישיים את דבר ה'. אמנם אני מכיר בכך שלתורה יש צד פוליטי, והוא ככזה חייב להתממש בעזרת גוף פוליטי-דתי.


אני כן בעד הפרדת דת ומדינה בחיי האדם הפרטי, אני בעד שאדם ישאל את עצמו - עד כמה אני מעוניין להפוך את חיי הדתיים כחיים דתיים המוניים או חיים דתיים שאני מעצב בהם את הדתיות שלי? אבל בכל הנוגע למדינה - היא חייבת גוף דתי שיתן את המילה האחרונה בענייני דת לגביה, ממש כמו שהדת חייבת את הגוף הדתי-מדיני שיחליט - איך לפרש את הכתובים לגבי סיטואציה מדינית זו או אחרת.


אחת הראיות החזקות לכך שתורה שבעל פה קדומה היא, היא הראיה כי אי אפשר לפרש באופן מדיני מה כוונות התורה ללא פירוש ומסורת וגוף מחוקק אנושי. על כן רבנות ורבנים הם תפקידים שהתורה מחייבת בעצם קיומה. בעבר היו אלו הכהנים ואחר כך החליפום החכמים. הן שיש צורך כזה בתורה כולה לגוף ציבורי מחוקק, והן שזו רוח הפסוקים בפרשת שופטים המלמדים על חובת - "ועשית על פי הדבר אשר יגידו לך מן המקום ההוא אשר יבחר יהוה ושמרת לעשות ככל אשר יורוך" (דברים, י"ז, י') הוא ברור. כך, שגם אם אנו מאמינים במגילת העצמאות, ואנו מבקשים מדינה יהודית שתפעל לקדם את ערכי הצדק והשוויון "לאור חזונם של נביאי ישראל", ואנו מכירים בזכותנו על הארץ גם מתוך כתיבת "ספר הספרים הנצחי", נובע מכך, שצריך גוף שיפרש את מהות היהדות ואת ספר הספרים בשביל ענייני המדינה. כל הכחשה של עניין זה הוא סילוף התורה, וכל ניסיון להפריד בין דת למדינה בישראל רק ירחיק מהאפשרות היותר חשובה - תיקון המדינה בעזרת הדת, מטרה שתעשה רק בזיכוך הרבנות ותיקונה.


לגבי עבודת ה' של היחיד - זו שאלה אחרת לגמרי. אדם יכול לומר - "קראתי את התנ"ך והבנתי כי עלי לנהוג כך או אחרת, באופן מודע אני הולך נגד הפסיקה הציבורית, יהיו אלו כל רבני ישראל, מתוך שיקולים אישיים." יחד עם זאת אין הדבר מבטל את הצורך הבסיסי בגוף ציבורי דתי, ואין בחירה כזו של פרט זה או אחר באה לבטל את הכבוד לאותה פסיקה ציבורית. לדעתי, זהו המרחב הכי רלוונטי להפרדת דת ומדינה - המרחב בו היחיד שואל את עצמו אם הוא הולך לפי הבנתו את הכתובים, מהלך חייו והקשר האישי שלו עם אלהים, או נשען על הפסיקה הציבורית.


כן כפיה או לא כפיה? - אלו שאלות רלוונטיות. האם אני מסכים עם הדרך ההלכתית של הרבנות כיום? - אני חולק עליה מאוד. אך לגבי הגוף הציבורי, לגבי הפרדת דת-ומדינה, כמי שמאמין בכתובים אני נגד ההפרדה.


ומבחינה אתית הייתי אומר -


יותר אני בעד שתיקונם של האינדיבידואלים הקיצוניים יתקן את הגוף הציבורי, מאשר שיבוטל הגוף הציבורי וישארו רק אינדיבידואלים קיצוניים.