על זוגיות נבואית ועל נישואים ממסדיים במדינת ישראל

במאמר זה ברצוני לדון במודל זוגיות אידאלי, ועל אפשרות מימושו במסגרת מדינת ישראל. לשם כך אבחן מניעים שונים ליצירת זוגיות, אבחן את אפשרות מימוש המודל שאציג במדינת ישראל, ואגבה את טענותי ממקורית המסורת היהודית.


א. מניעים לחיבור זוגי


במשך חיי שאלתי עצמי רבות, על מה ראוי להיות מבוסס קשר זוגי. במהלך התבוננותי במשך קיומי על פני האדמה, ראיתי שלושה גורמים עיקריים אפשריים: האחד - תשוקה, השני - פחד חברתי ומילוי תפקיד חברתי, והשלישי - מטרה חברתית צודקת לחתירה משותפת של בני הזוג עבורה בהקמת בית וחינוך ילדים לאורה.

כשבחנתי את רכיב התשוקה גיליתי שהוא מאוד מתעתע. ראשית, טבעה של התשוקה, שכאשר משיגה היא את מבוקשה, היא מבקשת כבר את הדבר הבא. בהנחה שכל הקשר הזוגי יתבסס על תשוקה, כאשר יהיה מיצוי של הנאה הדדית, שני הצדדים צפויים פשוט להמשיך הלאה זה מזה ולומר שלום יפה.


שנית, ביטוי התשוקה עצמו מושפע מחסכים שנצברו במהלך החיים, ובדרך כלל בני הזוג נוטים להשליך זה על זו וזו על זה צרכים שלא סופקו להם במהלך חייהם. אלו בדרך כלל צריכים שמגיעים ממקומות השרדותיים, אבל הם גם קשורים לשייכות וחום ואהבה. עובדה זו משליכה על כך שבני הזוג, אם הם מונעים רק מתשוקה, עשויים להיות עיוורים לבן הזוג המציאותי הניצב מולם תוך דימיונו לפי הפנטזיה, שהם היו רוצים, שתתקיים בפועל.


שלישית, טבעה של התשוקה הוא שהיא מצמצמת את נקודת המבט למושא מאוד ספציפי, ועל כן, בזמן שהתשוקה בוערת ישנה נטיה לשכוח את כל העולם ולחשוב רק על האהוב. לנטיה זו יש סיכון אתי וחברתי, מכיוון שאנו חיים במערכת חברתית עם שאר הבריות, וצמצום החיים ליחסי הזוגיות מסכן ומעוור את שני בני הזוג משאר המערכות בהן נתונים חייהם.


על כן הבנתי, כי אין זה ראוי לבסס קשר זוגי על תשוקה מינית בלבד. כשאני מדבר על תשוקה, אפשר להבין, אני כולל בתוך זאת גם את הרגש הרומנטי, שכל הדברים שכתבתי תקפים גם לגביו.


בנוגע לרכיב השני - פחד חברתי ומילוי תפקיד חברתי, ראיתי בו שלושה חסרונות עיקריים -


האחד, התחושה שתמיד עוד גורמים מעורבים בתוך הקשר. אלו יכולים להיות המשפחה המצומצמת, הדודים והדודות, הסבא והסבתא או הידידים, לפעמים מדובר בקהל רחב שבוחן את טיב הקשר, אותו קהל שעל בסיסו יוסד הקשר. זו יכולה להיות קהילה דתית, מקומית או רחבה יותר. ההבנה שלי היא, שאם אותם גורמים היו אחראים על מיסוד הקשר, אזי ידם תמצא בקשר, בין בתת המודע של בני הזוג ובין במודע ואיום ממשי וסנקציות על בני הזוג.


השני, והוא נובע מהראשון, הוא תחושת חוסר החופש. המייחד את הקשר הזוגי לעומת הקשר הידידותי הוא החיבור המיני והתשוקה הקיימת בו. זאת בהנחה שבני הזוג אכן נמשכים או מעוניינים להמשך אחד לשני. אבל דא עקא, תשוקה צריכה חופש בשביל להתבטא בכייף, ובזרימה ובטירוף חושים. בה במידה ובמודע ובתת המודע של בני הזוג יושב קהל, שהוא היוצר את הקשר ביניהם, ומשפיע על זוגיותם, הם נעשים חרדים ולא ספונטאניים בתקשורת ביניהם, הקשר איננו מתחיל מיחסי אני-אתה, מאמפתיה, אלא מחרדה חברתית, ועל כן התשוקה, זרימתה והנאתה עלולים בהכרח להפגע.


השלישי, היא בעיית הצדק. כששני בני זוג נכבלים זה לזה בכבלים חברתיים, הם אינם חפשיים לנהל בית למופת כלפי חוץ, אלא מוכרחים לשקול כל החלטה שלהם, לפי קרטריונים מוסכמים. הם אינם יכולים להיות אור לחברה בצורה מלאה, כי אם לקבל הרבה מהמצב הקיים בחברה כנגד ייחודיותם וייעודם האישי, ובכך אורם עשוי להיות לקוי. זה יכול להתבטא במחשבות כמו איך אתלבש, מה אומר, מה אפרסם, ומה אגנוז מחרדה מפני קהילת המוצא של בן או בת הזוג.


בנוגע לרכיב של הצדק - הוא חייב להיות כלול בזוגיות. אין לי הרבה מה לומר על כך מבחינת חידוש גדול. "צדיק וטוב לו." - זו השקפתי. כשהאדם צדיק, הלב טהור, המעשים ישרים, הבטחון מלא, האמונה והתקווה גבוהים, ואפשר לנצח כל אתגר שעומד בדרך. כשבני הזוג צדיקים וחותרים יחד למטרה צודקת חברתית בהקמת ביתם, הם מוארים, וביתם מואר, ואפשר לפתור יחד סוגיות בחשיבה משותפת ודמוקרטית השמה בראש מעייניה את טובת הכלל. רכיב הצדק, כאשר הוא מתבטא במטרה משותפת, הוא קושר בין בני הזוג בחיבור העמוק ביותר האפשרי.


ביהדות אפשר לראות את שאיפת הצדק בכינון הבית באמירות כמו -

"יוסי בן יוחנן איש ירושלים אומר, יהי ביתך פתוח לרווחה ויהיו עניים בני ביתך..." (אבות, א', ה')

(הכוונה היא שהעניים יהיו כמו בני בית אצלך בפתיחת לבך ומשאביך אליהם.)

"יוסי בן יועזר איש צרדה אומר, יהי ביתך בית וועד לחכמים, והווה מתאבק בעפר רגליהם והוי שותה בצמא את דבריהם." (אבות, א', ד')
"דריש רבי עקיבא - איש ואישה זכו - שכינה ביניהם, לא זכו - אש אוכלתן." (סוטה, י"ז, א')

ניתן לומר שבזכות השכנת הצדק בבית אפשר לעשות תיקון והבחנה רציונלית למשקעים נפשיים וקשיי תקשורת ששני בני הזוג מביאים מבתיהם ומחייהם. אור השכינה מזכך וקריטריונים של צדק מאפשרים פשרות הגיוניות על בסיס שיקולים רציונליים פנים-זוגיים, שלא על בסיס מוסכמות חברתיות שכל אחד מבני הזוג מביא מחייו הקודמים, ובדרך כלל חסר גורם-על מפשר ביניהם.


כעת חשבתי לחזור אחורה בסוגי המניעים ולומר כך - החיבור העיקרי בין בני הזוג, ראוי שיהיה למען השגת מטרה צודקת. הפגישה ביניהם מחייבת ניצוץ של תשוקה ראשונית משני הצדדים, וכדי שהזוגיות תצא לפועל חשוב שהיא לא תנגוד באופן חד את ערכי החברה, או שהיא תרקם באופן חשאי מעיניהם הבוחנות של האנשים בסביבה. אחרי שיש בסיס מוצק של חיבור בין בני הזוג, חשוב שידעו להכיר עצמם לסביבה באופן מותאם עד כמה שהסביבה יכולה להכילם.


אוסיף כאן במאמר מוסגר שלמען ויסות התשוקה עם החתירה להגשמת מטרות הקשורות בצדק חברתי ועניינים רוחניים אחרי, אפשר ומומלץ להעזר ברוטינת שמירת נידה, ימי הרחקה בין בני הזוג, שבחשבון כולל בכוחם גם לחדש את התשוקה והגעגועים למגע גופני מלא, כפי שמדווחים זוגות רבים.


ב. על צדק בישראל ואידאת הטוב


מדינת ישראל מצויה במשבר מבחינת הבנת הצדק המדיני, והדבר משפיע על תפיסות ושיפוטים בעל מערכי החברה מהמסד ועד הטפחות. צדק הוא בראש ובראשונה קשור לחזון כללי, כך למד אותנו אפלטון באומרו בפוליטאה - בשביל להבין מהו מעשה טוב, עלינו להבין קודם כל איך מדינה טובה אמורה להראות. אחרי שנבין כיצד החברה בכללותה אמורה להיות, נוכל לגזור מהחזון הכללי מה תפקידו של כל פרט.


אריסטו, כשהסביר מהו צדק, טען הוא שהצדק קשור קשר בל ינתק ושורשי לערך השוויון. הצדק אומר שכולם שווים בפני החוק המוסרי או המשפטי (או הדתי) והאפשרות לחוסר שוויון בהתנהלות המעשית יכולה לנבוע רק מאפליה מתקנת או בשוני מהותי בין הנידונים, המצריך לנקוט יחס שונה, אך מכבד ומיטיב במידה שווה. מטרה זוגית להקמת בית חייבת להבחן על יסוד קווים מנחים אלו. ישראל מתמודדת עם חוסר שוויון פרקטי בתחומים רבים. בין יהודים לפלסטינים ומיעוטים שונים, בין דתות, בין עדות ומוצאים, בין בעלי נטיות שונות, ובין בעלי יכולות ומשאבים שונים. מטרה צודקת ליישום בישראל אמורה להתחשב בכל הסוגיות האלו.


ג. על הממסדים המחתנים בישראל, על החוק הדתי ועל הזוגיות האלטרואיסטית


בישראל יש אפשרות להנשא חוקית רק בנישואים דתיים ולא בנישואים אזרחיים. גם נישואים אזרחיים בחו"ל, אם הם מוכרים בארץ, הם נכנסים לתחום השיפוט הדתי. הנישואים הדתיים בארץ הם במהותם לא שוויונים, מכיוון ששורש הדתות הקיימות בישראל הוא פטריאכלי. כל מהותה של דת ממסדית היא להמשיך את מורשת העבר, וכשמדובר בסדרי נישואים מרוכזות אנרגיות חברתיות עצומות לשמור את בניה של החברה בשליטה ממסדית, כדי לפקח על סדרי המשפחה, דרך הדת, הקהילה ומשפחות המוצא של בני ובנות הזוג. כאשר הדתות מבקשות להשליט סדר בקשרים משפחתיים, ההשלכות הן גם קיטוב חברתי בין-דתי, משום שהסיכוי לקיום משפחה מעורבת הוא מצומצם מאוד. לשם יצירת משפחות מעורבות מבני דתות שונות יש צורך בתעוזה ועצמאות אישית וכלכלית מצד בני הזוג, למען יוכלו לקיים מערכת זוגית הדדית ללא תמיכה של הכרה פורמלית בחוק בנישואיהם, וללא תמיכה חברתית וקהילתית רחבה, ואף התמודדות עם הערמת קשיים מצד החברה, שבדרך כלל לא רואה זאת בעין יפה. הן שאפשר למצוא היתרים מצד הדין הפורמלי של הדתות לנישואי תערובת (דנתי בכך מצד הדין ההלכתי היהודי בעניין עם זוגיות בין יהודים למוסלמים כאן), מבחינה חברתית הדבר בעייתי ובמקרים מסוימים בגדר טאבו.


יחד עם זאת קיימות אפשרויות מצד החוק הדתי הלא ממסדי מצד הדתות השונות לקיים זוגיות לא ממוסדת מדינית. בעוד הקוראן רואה נישואים כתקפים מצד הסכמה הדדית בין בני הזוג גם ללא נוכחות איש דת ועדים, בדת היהדית קיימת אפשרות הלכתית של קשר זוגי תחת הקטגוריה של פילגשות, שאינו מצריך קידושין, ובטח שלא חופה. בכתבי הברית החדשה אין הנחיות כיצד לערוך טקס נישואין, וגם שמוצגת בעיה בגירושין, לא מוזכרת בכלל חובת נישואין בשביל קיום זוגיות בכתבי הברית החדשה (והם נכתבו על רקע החוק היהודי המתיר).


הבשורה הטובה היא שלפי ההנחות שהנחתי על מניעי הזוגיות, אם הן אכן מקובלות, דווקא קשר זוגי כזה, שאינו מתמסד בטקס ממסדי-דתי עדיף על פני קשר, המיוסד על הממסד הדתי והחברתי, בהיותו מאפשר חופש, והוא הפתח היחידי לקדם להקים בית על יסודות השוויון והצדק ללא הנחות המוצא הפטריאכליות של הדת הממסדית. כדאי להשיג הכרה חברתית לקשר הזוגי (לדוגמא, כידועים בציבור), אך דווקא לא את זו הדתית-ממסדית, המכריחה טקס והשלכות משפטיות לא שוויוניים. שוב, קשר כזה מצריך יכולות כלכליות גבוהות יותר מקשר ממסדי, אשר במסגרתו הזוג מקבל זכויות מהמדינה, מהמשפחה ומהקהילה.


הנביא הושע מתנבא על סוג קשר כזה של אחרית הימים, בו מה שיחבר בין בני הזוג הם הצדק, המשפט החסד, הרחמים והאמונה, ולא היסודות הפטריאכליים של הדת. בפרק ב' של ספר הושע, הושע מצווה לקחת לו אישה זונה, להכיר אותה למשך זמן ולפרנס אותה, ולהוליד ממנה ילדים שיסמלו את אהבת ה' לכל איש ישראל כאב לבנו. הפרק מתחיל בביטויים המצויים במקרא (בפרשת דינה בת יעקב ופילגש בגבעה) בהקשר של קשר רומנטי ופילגשי -

"הנה אנכי מפתיה... ודיברתי על לבה." (פסוק ט"ז)

אבל מסתיים באופן מפתיה בפסוקי הנצח של עם ישראל, המבטאים התקשרות זוגית אנטי-פטריאכלית, תוך בסוס הקשר על ברית צדק בין כל הבריות.

"והיה ביום ההוא נאם יהוה תקראי אישי ולא תקראי לי עוד בעלי. והסרתי את שמות הבעלים מפיה ולא יזכרו עוד בשמם. וכרתי להם ברית ביום ההוא עם חית השדה ועם עוף השמים ורמש האדמה וקשת וחרב ומלחמה אשבור מן הארץ והשכבתים לבטח. וארשתיך לי לעולם וארשתיך לי בצדק ובמשפט ובחסד וברחמים. וארשתיך לי באמונה וידעת את יהוה. והיה ביום ההוא אענה נאם יהוה אענה את השמים והם יענו את הארץ. והארץ תענה את הדגן ואת התירוש ואת היצהר והם יענו את יזרעאל. וזרעתיה לי בארץ ורחמתי את לא רחמה ואמרתי ללא עמי עמי אתה והוא יאמר אלהי." (י"ח-כ"ה)

ד. סיכום ומסקנות


אני חושב שסקרתי במאמר זה באופן מקיף מניעים שונים ליצירת זוגיות, והצגתי מודל ראוי ומנומק לזוגיות אידאלית. כמו כן, בססתי את עמדתי על מקורות מהמסורת היהודית, המגבות את טענותי אודות המודל האידאלי. כעת נותר לי רק לקוות לאומץ מצד אזרחי המדינה לבחור בצדק, באמונה ובתקווה תחת הפחד והחרדה. אני בכל אופן מחכה לאחת שתעבור את המשחקים של המוסכמות ותחתור איתי יחד להגשים בית אמת, צדק, אור וחסד.


אסיים בתפילת ישעיה לכינון בתי ישראל -


עניה סערה לא נחמה הנה אנכי מרביץ בפוך אבניך ויסדתיך בספירים. ושמתי כדכד שמשתיך ושעריך לאבני אקדח וכל גבולך לאבני חפץ. וכל בניך למודי יהוה ורב שלום בניך. בצדקה תכונני רחקי מעשק כי לא תיראי וממחתה כי לא תקרב אליך. הן גור יגור אפס מאותי מי גר אתך עליך יפול. הן [הנה] אנכי בראתי חרש נפח באש פחם ומוציא כלי למעשהו ואנכי בראתי משחית לחבל. כל כלי יוצר עליך לא יצלח וכל לשון תקום אתך למשפט תרשיעי זאת נחלת עבדי יהוה וצדקתם מאתי נאם יהוה. (ישעיה, י"ד, י"א-י"ז)