מתנת הפסיכוזה: על הפסיכיאטריה, על ההתמודדות הנפשית ועל הצמיחה הרוחנית מהפסיכוזה

ברצוני לדבר על פסיכיאטריה ופסיכוזה ועל הדרך לצאת מהתסבוכת, שרבים מצויים בה עקב הפסיכוזה וההתערבות הפסיכיאטרית. לשם כך אני רוצה ראשית לתרגם כמה מושגים בלטינית, שתרגומם חשוב להבנת הפוסט:


א.


"פסיכה" - נפש

"פסיכוזה" - הנפשה

כשם ש-

"דיאגנו" - אבחנה

"דיאגנוזה" - פעולת האבחון


פסיכוזה היא מצב בו פנימיות הנפש דומיננטית מאוד בהופעתה על ההכרה, ועשוי להווצר בלבול בין הפנים לחוץ. פרויד, לדוגמא, ראה את הפסיכוזה כמצב בו נשברו ההגנות של הנפש, ולכן תכניו של תת-המודע יוצאים ללא בקרה למודע.


ב.


"יאטריה" - ריפוי

"פסיכיאטריה" - רפואה נפשית


וכעת לפוסט-


הפסיכאטריה המערבית מתיימרת לדבר בשם החתירה להגעה למצב הראוי לנפש האנושית, אך ברור, שאפילו בפילוסופיה של המוסר אין קצה קונצנזוס להכרעה אודות מאפייניו של מצב זה. אכן כחברה אנו מסוגלים לחוקק חוקים משפטיים לענישה חברתית המבוססים על נורמות, שנועדו להשרדות החברה ויישוב קונפליקטים המתעוררים בה, אך לא להסכים על המצב הנפשי, הראוי לאדם להיות בו, או על "תבניות החשיבה הנכונות של התבונה האנושית". (והרי זה פרדוקסלי לחשוב שהתבונה תגדיר לעצמה את תבניות חשיבתה. קאנט ניסה למיין קטגוריות, אך רבים אחרים הוסיפו ושינו, ולמעשה מדובר בניסיון תיאור, שכמו כל תיאוריה - לא יכול לכפות עצמו על המציאות עצמה.)

נראה, שהן גורמי הכח והשלטון והן בני אדם במצבים פסיכוטיים מוצאים מפלט בפסיכיאטריה במקום לחתור למצב אידאלי, בו מערכת המשפט תהיה מפותחת דיה להתייחס לדין אדם המסוכן לחברה במצב פסיכוטי, ובאופן כללי במקום תיקון מוסרי רחב בעבודה פנימית של האדם וסביבתו ובדיאלוג ביניהם במצבי חוסר הלימה ביניהם. כך באיצטלה רפואית נמנע תיקון אישי וחברתי אמתי ופורחים תירוצים של אי כושר שיפוט.


כאשר הפסיכיאטר מזהה אדם במצב פסיכוטי אומר הוא לו - "הקשב לי, אני יודע את המצב הבריא לנפשך. אתה חסר כושר שיפוט, הקשב לפסיכיאטר, הוא השופט."

כך, ככהני דת בימים עברו, לוחשי לחשים, מגרשי רוחות רעות, רוקחי סמים, לא חדלו הפסיכיאטרים המודרנים ממלאכתם. "הקשב לכהן, הוא היודע!" זו סיסמת סמכותם עבור מי שהם מזהים כפסיכוטי.

התגובה הנפשית של המאובחן עשויה להתחלק לשתיים -

האחת - ממאי נפשך? אם אין לי כושר שיפוט, אף לדעת שאני חולה אינני יודע, שור מועד אני, ודיני מוות, עלי להציל עצמי מהפסיכיאטר המאיים על עצם קיומי וחירות בחירתי.

השניה - מיואש אני. אם אסרב לפסיכיאטר הוא יכבול אותי, יאסור אותי באשפוז כפוי, יקשור אותי למיטה בחדר בידוד, יזריק לי תרופות נגד רצוני. עדיף לי לקבל את אמונת היותי חסר כושר שיפוט, כך יוקל לי שלא להתנגד. אפנים ששור מועד אני, יצור נחות, ואתן לפסיכיאטר הקדוש שירכב עלי, ויכפה עלי את חסותו.

מרגע זה ומעת שמתמכר לתרופות, חי המאובחן בין אשליה, שכנוע עצמי, פחד ובושה מהחברה, איך יסתכלו עלי אם אפסיק את נטילת התרופות, ואבחר לחשוב, להרגיש ולהתנהג באופן המיוחד לי? מי יתחתן או תתחתן איתי? ופעמים רבות מעדיף לטול את הכדורים בעצמו כאקט של קבלת גזר דינו של הפסיכיאטר, מתוך שכבר נכנס לביצה הטובענית. אין ספק שכספי הביטוח שמקבל המאובחן מפתים לקבל את האבחנה וליטול את הכדורים גם כן.


בעבר הלא רחוק היו הפסיכאטרים כורתי מוחות. היום יש להם שיטה הרבה יותר מתוחכמת וקלה לכרות את האנרגיה הנפשית, לחתוך בפסיכה - כדורים פסיכאטריים. לחשוב על ישנוניות ועודף שינה, הנמכת היצר המיני, וכהות רגשית כתופעות לוואי של הכדורים, אינו רחוק מלחשוב כך על החלשת כוח המדמה שבפעולתן - החלשת החזיונות והקולות. הפעולה המרכזית של הכדורים היא לספוג את הדופמין מבין הסינפסות מהר יותר, נוירוטרנסמיטר המקביל לויטליות הרגשית. ממילא אתה נרדם, מיניותך נחלשת, ויצירתיות הדמיון דועכת.


הרבה מלל כתבו הפסיכיאטרים המערביים, הרבה מלל כדי לגבות את דכוי את הפסיכוזה, את ההנפשה, כדי שהנפש תדעך. כדי שלא תצא החוצה. בכלל, בדרכם לאבחן את "האדם התקין" הם כתבו DSM, DSM2, DSM3, DSM4, DSM5... עדיין פסיכיאטרים רבים חולקים על עדיפותו של ה-DSM5 לעומת קודמו. הפן המוסרי של הפסיכיאטריה היה כה לקוי עד שהחשיבו הומוסקסואליות כמחלה נפשית. הפסיכאטריה המערבית שאחד מעידני פריחת מחקריה האקדמיים התחולל בגרמניה הנאצית, אף תרמה לקטילת גופם של החולים שהגדירה. כן, זה היה רק לפני פחות משמונים שנה, במאה ה-20.


עד היום הפסיכיאטריה המערבית מדכאת נפשות, ואז לכאורה מוכיחה שהאדם המטופל חולה באספקטים שונים של התנהלותו הנפשית, ולא מתפקד. אחוזי החולים פיקטיביים, חברות התרופות עצמן ממנות מחקרים, ומפרסמות קמפיינים. אחד הקמפיינים של חברות התרופות, שנועד לכאורה להפחתת סטיגמה של נוטלי הכדורים, שרק כיום מתגלה בליצנותו, הוא - "זה לא אתה, זה המוח שלך, אתה בסדר, קח כדור שיתקן את המוח.". כך, כמו כומר שמשקיט את מצפון המתוודא גם אם לא בהכרח חולל שינוי בחייו ובתפיסותיו, חברות התרופות סוחטות אנשים על ידי רגשות הבושה שלהם, אודות המיוחדות האנושית שהם בורכו בה, וטרם גילו כיצד לממשה בהלימות עם החברה, ואומרות - אתה בסדר. אתה לא צריך שינוי. תן לנו לעשות את העבודה. זה המוח שלך. זה כל כך אווילי לחשוב שחברות המנפקות כדורים פסיכיאטריים, שכל הנחות המוצא שלהן היא שהחוויה נקבעת בהתאם למוח, אומרות "אתה זה לא המוח שלך.". ולחשוב שקמפיין כזה מוכר, ומתחיל להחשב כמה שאמור לשבור סטיגמות חברתיות, מעיד על לקות פילוסופית ממעלה ראשונה של הציבור ושל האמונים על השיקום הקהילתי.


כעת אעבור לדבר על בעיותיו של האדם, אשר הפסיכוזות מערערות אותו. לא כל אדם יתערער מפסיכוזה. בשביל להתערער מפסיכוזה צריך להכשל בעניינים מסוימים, ורק כאשר האדם יחולל בתוכו שינוי פנימי, הוא אכן יוכל להתרפא, להשתחרר מהפסיכיאטריה המערבית ואף לצמוח מהמשבר למקום של הארה.


כעובד שיקום פסיכיאטרי כבר יותר מ-3 שנים, וכמי שהתמודד בעצמו ובמשפחתו עם אבחנה נפשית, אני רואה 4 מכשולים עיקריים לשיקום שורשי -


א. הכשל הנטורליסטי ככשל פילוסופי

ב. חוסר ביכולת להכיל מתח

ג. ראייה חלקית של המציאות המתמקדת בעולם הדמיון

ד. חוסר יכולת לנתח את סמלי הפסיכוזה


אעבור אחד אחד -


א. הכשל הנטורליסטי - רוב בני האדם מאמינים, שאם סימנים כלשהם הופיעו באופן בלתי מוסבר, ושאינו יכול להיות מוסבר על ידי אנוש, אזי הסימנים מלמדים את הרצון האלוהי, המתבטא באופן אקסלוסיבי (אך ורק) דרכם. כך אנשים רבים מאמינים ששמיעת קול נבואי או לווי של נסים למסר כלשהו מלמדים על נכונותו האתית של המסר. זה לא משנה אם הם דתיים או חילונים - הם יוכלו להתווכח שעות, אם בני ישראל ראו את הקולות בהר סיני, כדי להוכיח או להפריך את חובת הציות לדת. למעשה, אין קשר בין הדברים. דברים לא מוסברים יכולים גם ללמד על רצון השדים, או סתם להיות לא מוסברים. על כן, רק אדם שלא מאמין שהופעת חזיונות מול עיניו ושמיעת קולות מורים באופן מיוחד את רצון האל, דהיינו, שהוא בעל הנחות נכונות בפילוסופיה של המוסר, יכול לצלוח את הפסיכוזה בנאורות ההכרה.


ב. לפעמים קולות, רעשים, ודמיונות מוזרים יוצרים מתח רב, המביא לשגיאות מעשיות, בלי קשר לאמונה באותם דמיונות. להתמודדות עם המתח יש כלים פסיכולוגיים רבים, וביניהם נשימות ומדיטציית מיינדפולנס. כמו כן, חשובה כאן מאוד פריקת המתח ביצירה, ביטוי רגשי ויצרי ופעילות פרודוקטיבית.


ג. ראייה חלקית של המציאות - גם אם תדע להבין שהדמיונות הם רק דמיונות ולא תכנס מהם ללחץ, אבל תתעסק רק בהם, אתה תושפע מהם, והם יהפכו למציאות האולטימטיבית עבורך. לשם צלילות דעת, חובה להכיר במציאות החיים השלמה שאתה חי בה, לדאוג להשרדותך, להיות אמפתי לאנשים שבסביבתך ולחתור להתפתחות כוללת. לשם כך יש לבוא בדיאלוג עם הסביבה.


ד. לבסוף, לא תוכל ולא נכון מצדך לעזוב את הפסיכוזה ללא קבלת המתנה שהיא נותנת לך - גישה לתכני הנפש הפנימיים שלך. האפשרות להיות פסיכוטי, היא אפשרות להיות מדיום, המתקשר עם הרבדים הכי פנימיים בנפשו באופן אותנטי וללא מסכים. הספרות הפסיכואנליטית לפעמים מנסה להבין סמלים פסיכוטיים, כמשקפים את תכני תת-המודע כשם שהיא עושה לחלומות. יש שיטות רבות לתקשר עם הפנימיות בעזרת נביעת הדמיון וזרם התודעה באופן כללי, כמו גם שיטות קבליות ומזרחיות, ובשביל להצליח בכך - עליך לצלול לעולם המסטי והרוחני הזה, מהמקום הזה אפשר להגיע לפריחה והארה ממש.


התהליך הוא התהליך שלך. אתה אחראי לו. אף אחד לא יעשה אותו במקומך. אתה יכול לומר - אני חסר כושר שיפוט, לטבוע בבוץ של אי לקיחת אחריות על שיקומך, ולנקוט בסימום עצמי על ידי כדורים פסיכיאטריים ככלי הרגעה, ואתה יכול לצאת למסע נפשי ורוחני של לקיחת אחריות על חייך.


בכל מקרה, אני ממליץ על הפחתת תרופות באופן איטי ומסודר ולא בבת אחת. שום שינוי בחיים לא טוב בבת אחת באופן דרסטי. גם לא לעבור דירה לחו"ל, להתחתן ולהמיר את דתך בבת אחת - זה לא בריא, ומי שיעשה זאת יקרוס, המוח-נפש יכול לקבל הלם. יש ארגון "הפחתה אחראית" שעוזר לכך, וכן מרכזי גמילה מתרופות פסיכיאטריות.


בברכת המסע ממחלה להחלמה ולחלום, ובברכת מציאת השגב והלבלוב, הטוהר והקדושה מתוך השבר והחרבן,


אופיר א. גל-עזר

Recent Posts

See All

ידע ממקור על-טבעי במסורת התורנית - האמנם?

ברור הדבר מאוד, שאין קשר בין השאלה אם ראוי לקיים את המצוות לבין השאלה, אם קיים ידע שניתן באופן על-טבעי בתורה או בהשתלשלותה במהלך הדורות. מה הקשר בין השנים? אמחיש - האם במקרה שלפתע יופיעו מול עיניי ערי